פסק-דין בתיק ע"ו 39871-10-12

1.         ערעור לפי סעיף 29 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) אותו הגישה בת זוגו של החולה (להלן: המערערת), על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו, מיום 20.9.12.

2.         החולה יליד 1945, תושב רמת הגולן, שם הוא מתגורר יחד עם המערערת, גרושתו, לה היה נשוי משנת 1967 ועד לשנת 1988, אך השניים חזרו לחיות יחד כבני זוג. בתו מתגוררת גם כן באותו ישוב ברמת הגולן.

3.         בכתב האישום שהוגש נגד החולה לבית משפט השלום בצפת (ת"פ 15650-04-11) יוחסו לו עבירה של תקיפה סתם - בן זוג לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 של חוק העונשין. כל זאת, לאחר שביום 7.4.11 בביתם של בני הזוג ברמת הגולן, תקף החולה את המערערת, באופן שתפס את ידה וסובב אותה. בהמשך, אמר לה "בהמה, שמנה, מכוערת, אני נגעל ממך, תלכי מהבית הזה, ... אני אוריד לך את הראש ואשים לך אותו על השיש. אני אחתוך לך את הראש ואשים אותו על השיש."

            לאחר שהוברר כי הוא חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו והוצא כלפיו ביום 1.5.11 צו אשפוז. מאז מאושפז החולה בבית החולים "מזרע".

4.         עניינו של החולה הובא לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית ביום 1.8.12. בפני הוועדה עמדה הפניית הרופאים מיום 31.7.12, בה מפורט כי מדובר בחולה המוכר למערכת הפסיכיאטרית שנים רבות, עבר מספר רב של אשפוזים פסיכיאטריים, חלקם בכפיה. כמו כן מסבירים הרופאים בהפנייתם כי מאז הוועדה הקודמת שדנה במצבו של החולה, "לא חל שיפור במצבו הנפשי ובהתנהגותו. במחלקה שקט, משתף פעולה חלקי ... מתקשה לעמוד בכללי התנהגות ... ממשיך לצאת מידי שבועיים - שלושה לחופשה בבית ... בכל פעם כאשר נפגש עם גרושתו - פורצים ויכוחים ומריבות בין בני הזוג כולל שימוש בשפה של קללות ואיומים. יש לציין שהחולה מתנגד לכל הצעתנו לסידור מוסדי בקהילה ודורש לשחררו לבת זוגתו."

הרופאים מסכמים כי מדובר בחולה ה"לוקה בסכיזופרניה כרונית לאחרונה אובחן כסובל מדמנציה ואסקולרית. בנוסף בעל הפרעת אישיות עם קווים נרציסטיים. ללא מקום מגורים. במצבו הנפשי כיום זקוק למסגרת תומכת המבטיחה קבלת טיפול תרופתי. אינו מסוגל לעמוד בהבטחותיו. עדיין זקוק להמשך אשפוז לצורך סידור דיור תוך מוסדי כדי להבטיח רצף טיפולי. במידה וישוחרר יחזור לבית גרושתו ואז עלול לחזור להתנהגות מסוכנת ברמת סיכון גבוהה מאוד. לאור האמור לעיל", סיכם הרופא, "אנו ממליצים להשאיר את הסטטוס הקיים של המטופל על כנו."

הוועדה העריכה כי המסוכנות שבו לעצמו היא ברמה נמוכה ולאחרים היא ברמה בינונית ואישרה ליתן לו חופשות לפי שיקול דעת המנהל. הוועדה התייחסה בהנמקתה גם לשאלת שחרורו של החולה מן האשפוז והסבירה כי "לדעת הוועדה טרם בשלו התנאים לשחרורו. יש לציין שהמטופל לא יוצא לחופשות ארוכות מעבר למס' שעות. לפי דיווח המחלקה גרושתו מסרבת למגורים משותפים ודיווחה כי בכל חופשה אליה יצא היו ביניהם סכסוכים. לפיכך, לפני שקילת שחרור, יש למצות חופשות ארוכות יותר וכן הוועדה מבקשת כי לקראת בקשה נוספת לשחרור יוגש לה דו"ח סוציאלי עדכני לגבי היחסים עם גרושתו בתו והתכניות לגביו."

5.         לקראת הדיון האחרון בפני הוועדה הונחה בפניה הערכת הרופאים מיום 13.9.12 בה מפורט כי לא חל שיפור במצבו של החולה, והוא ממשיך להתנגד "לכל הצעה לסידור מוסדי בקהילה ודורש לשחררו לבת זוגתו. גרושתו וביתו גם לא מסכימים לסידור דיור מוגן עבורו למרות הסברים רבים והתערבות עו"ס."

            כמו כן כותבים הרופאים כי במחלקה החולה "שקט, רגוע, משתף פעולה ... יוצא לחופשי בשטח המוסד, חוזר בזמן. בתמונה הקלינית בולטים סימני ניוון מוחי וסקולרי. לבילית רגשית, תוכן חשיבתו סתמי ... שולל כוונות תוקפניות ואובדניות. שיקול דעת לקוי. שיפוטו פגום, מתקשה להבין את השפעת התנהגותו על הסובבים אותו ועל חייו. ממשיך לטעון שלא ביצע את העבירה. מכחיש כל בעיה ביחסיו עם גרושתו. עדיין נוטה להתנהגות מניפולטיבית ואף אנטיסוציאלית, נוטה לנצל חולים אחרים."

            הרופאים מעריכים כי המסוכנות שבחולה לעצמו היא נמוכה, אך הוא "זקוק להשגחה בנטילת טיפול תרופתי. סובל מתת פעילות בלוטת התריס." המסוכנות לאחרים הוערכה כבינונית שכן "בחופשות (הוא) מסתכסך עד כדי תוקפנות מילולית", והיעד לאלימותו היא גרושתו. המשפחה, כך נרשם, "לא מסכימה לחופשות ארוכות, (והוא) עדיין יוצא לחופשות לבית של ביתו בלבד. קרובי משפחתו מתנגדים לסידור מוסדי עבורו." החולה "זקוק למסגרת תומכת המבטיחה קבלת טיפול תרופתי. אינו מסוגל לעמוד בהבטחותיו. עדיין זקוק להמשך אשפוז לצורך סידור דיור תוך מוסדי כדי להבטיח רצף טיפולי. במידה וישוחרר", מזהירים הרופאים, "יחזור לבית גרושתו ואז עלול לחזור להתנהגות מסוכנת ברמת סבירות גבוהה מאוד. לאור האמור לעיל, אנו ממליצים להשאיר את הסטטוס הקיים של המטופל על כנו."

6.         בבדיקה בפני הוועדה היה החולה מסודר בהופעתו החיצונית, "שקט מוטורית, עונה על השאלות בהתאם. האפקט מצומצם. חשיבתו דלה ... לא מגלה סימני תוקפנות ... מגלה ביקורת מסוימת להתנהגות האלימה כלפי אשתו בטרם לאשפוזו. לדבריו ולדברי זוגתו, החופשות בבית עוברות יפה והם אוהבים אחד את השני. מגלה תובנה חלקית למצבו. שיפוט חברתי שמור."

            הוועדה העריכה כי אין בחולה מסוכנות לעצמו, ולאחרים מסוכנותו נמוכה. היא החליטה להמשיך באשפוז תוך מתן חופשות לפי שיקול דעת המנהל והוסבר כי "הועדה שקלה בחיוב את האפשרות לשחרר את המטופל אבל הועדה מבקשת דוח סוציאלי מפורט לגבי היחסים והמצב בבית. כמו כן מבקשת הועדה שהעו"ס תנמק מדוע לדעתה יש צורך בסידור דיור תוך מוסדי."

            בהתייחס לטענת המידתיות שבהתמשכות האשפוז אמרה הוועדה: "עקב עיקרון המידתיות ביחס לעבירה המיוחסת לו ועקב העובדה שהוועדה שקלה לשחררו, הוועדה מבקשת מהמחלקה לתת למטופל חופשות של לפחות שבוע ימים, כדי לבדוק האם באמת יכול (החולה) להשתלב בחיק משפחתו, שכן חופשות של יומיים שלושה, לא מאפשרות הסתגלות בבית ומכניסות את המטופל כנראה למתח מיותר לקראת החזרה."

7.         על החלטה זו של הוועדה משיגה בת זוגו, המערערת. היא מבקשת לשחררו לצמיתות מבית החולים, שכן "מצבו די יציב. ... (הוא) יצא למס' חופשות חלקן מוצלחות וחלקן לא, הוא משתדל להתנהג יפה במחיצתי ובמחיצת המשפחה." המערערת מסבירה כי היא מודעת למצבו ולבעיותיו של החולה לדמנציה שמחריפה, ולמניה דיפרסיה אך למרות כל זאת מבקשת לשחררו. לדעתה, החולה "מיצה את עצמו" בבית החולים, והיא מצבה הבריאותי מתדרדר ונעזרת במקל הליכה וזקוקה לתמיכתו של בן זוגה "הן פיזית והן נפשית". אומרת המערערת כי היא "מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, ולוקחת על עצמי את האחריות לגבי החולה. ... מבקשת להתחשב במצבי הרעוע ומבקשת מאוד להיענות לבקשתי."

8.         הערעור מעלה מספר נושאים אליהם ראוי להתייחס.

9.         ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית יכול שיוגש על ידי "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה". המונח "קרוב" מוגדר בס' 1 של החוק: "בן זוג, הורה, צאצא, אח, אחות, סב, סבה, מאמץ ומאומץ". ראוי לפרש כי בן זוג כולל לא רק את מי שנשוי לחולה, אלא גם כל מי שחי עמו כבן זוג לכל דבר. (ר' הגדרת "בן משפחה" בסעיף 38(ב) של חוק העונשין). כמו כן לא הייתי שולל החלטית לקבל לדיון, במקרה המתאים, ערעור שהוגש גם על ידי מי שאינו נכלל בהגדרת "קרוב" שבחוק, שכן במקרים רבים החולה, בבואו לבית המשפט, מאמץ את הערעור שהוגש, ומתברר כי הערעור אכן משקף את רצונו של החולה כי בית המשפט ידון בעניינו. אף שזכות הערעור מוקנית גם ליועץ המשפטי לממשלה, כמייצג את האינטרס הציבורי בכל הקשור להחלטות הוועדה, לא הייתי שולל פירוש מרחיב לפיו יכול לערער על החלטת הוועדה גם אדם שהוא הניזוק הישיר או זה המועמד בסכנה של ממש, כתוצאה מהחלטתה.

10.        המערערת מודיעה כי היא לוקחת על עצמה את האחריות לאשר עלול להתרחש, עם ובעקבות שחרורו של החולה מן האשפוז וחזרתו לגור עמה בבית, יחד. יש לעמדה זו משקל מסוים, אך נתון זה אינו העיקרי בשיקולו של בית המשפט אם לאפשר את השחרור האמור. הדבר דומה במידה מסוימת לעמדתה של אישה מוכה התלויה בבעלה ומבקשת כי יחזור הביתה. האינטרס הציבורי מחייב שלא להעמיד את המערערת בסיכון של ממש הנשקף כלפיה מן החולה. ספק אם היא יכולה לותר על "אינטרס פרטי", אך בוודאי לא על האינטרס הציבורי הכרוך באשפוז מן הסוג דנן, אשפוז במסלול הפלילי.

11.        יש לבחון אם הצורך בשמירה על המידתיות הנדרשת, היינו כי האשפוז הפלילי לא יתארך אל מעבר ליחס סביר הצריך להישמר תוך השוואה לתקופת המאסר בפועל שצפוי היה כי תיגזר על החולה הנאשם, אם היה בריא, ומשפטו לא היה מופסק. צו האשפוז הוא מיום 1.5.11. החולה מאושפז בכפיה במסלול הפלילי תקופה של שנה וחצי. העבירה החמורה מבין השתיים המיוחסות לו דינה 4 שנות מאסר. אולם, ההתייחסות היא אל תקופת המאסר שניתן להעריך כי הייתה מוטלת על הנאשם אלמלא היה חולה, בהתחשב בכל הנתונים הצריכים לעניין על פי נסיבות המקרה ונסיבותיו שלו. באשר לחולה, נראה שתקופה זו מתקרבת לסיומה, שכן יש להתייחס לענישה שהייתה צפויה לו, וכן לאורכה של תקופת האשפוז הנדרשת, על פי גישה מחמירה אשר תאפשר תקופה נאותה של טיפול שיביא להטבה, עד כמה שאפשר יציבה וממושכת, במצבו.

12.        הוועדה ביקשה כי יונח בפניה דו"ח סוציאלי לגבי האפשרות להעניק לחולה חופשות ארוכות יותר, לתקופות של 7 ימים. מונח בפני דו"ח של השירות הסוציאלי מיום 25.10.12 והוא מראה כי מצבו של החולה והתנהגותו אינם יציבים, ולאור הנסיבות הנסקרות בחוות הדעת מסקנתה של העובדת הסוציאלית, המקובלת עלי, היא "שחזרתו של החולה לחיק המשפחה, עלולה להסתיים באלימות בתוך הבית ובאשפוז במוסד פסיכיאטרי".